תיאור

15.5.25 | מועצה אזורית שומרון | היישוב ברוכין מודיעים בצער:

צאלה גז הי״ד נרצחה בפיגוע ירי- בדרכה לחדר לידה, בסוף החודש התשיעי להריונה

היצירה „צאלה גז הי״ד” נולדה מתוך רגע שאי אפשר להכיל. בדרכה לחדר לידה, בסופו של החודש התשיעי להריונה, נרצחה צאלה גז הי״ד בפיגוע ירי. ציור זה אינו מתיימר להסביר, ואינו מבקש לייפות. הוא מבקש לזכור. לעצור. להעניק מקום לאדם, לאם, לחיים שהיו אמורים להתחיל ולרגע שנקטע באלימות.

באספקלריה אנו מאמינים כי לאמנות יש תפקיד גם בזמנים של שבר. לא ככיסוי לפצע, אלא כעדות. היצירה מתפקדת כמרחב שקט של התבוננות, שבו הצופה מוזמן לפגוש את האנושי שמעבר לכותרות. זהו ציור שמבקש לכבד את הזיכרון, לא דרך דימוי ישיר של האירוע, אלא דרך תחושה, צבע, חומר ונשימה.

בין חיים למוות, בין תקווה לשבר

הטרגדיה של צאלה גז הי״ד נוגעת בנקודת קיצון אנושית: סוף הריון, התחלה של חיים, ומוות שמגיע באלימות ובשרירות.
הציור מתייחס למתח הזה. בין מה שהיה אמור להיות לבין מה שנלקח. בין גוף שמכיל חיים לבין עולם שלא הצליח להגן עליהם.

הצבעוניות, הקומפוזיציה והחומר אינם מקריים. הם נבחרו כדי לייצר תחושה של ריחוף, של משהו שנמצא בין עולמות. אין כאן דרמה חזותית בוטה, אלא עומק רגשי שמתגלה בהדרגה.

צבע כחוויה רגשית

ביצירה זו הצבע האדום אינו רק אלמנט אסתטי. הוא נושא רגש. שכבות הצבע נבנו בהדרגה, מתוך הקשבה למתח שבין אור לצל. יש בו אזורים של בהירות שמרמזים על חיים, ויש בו עומק שמבין את האובדן. המפגש בין השכבות יוצר תחושת זמן, כמו נשימה שנעצרת ואז ממשיכה.

הצבעוניות אינה צועקת. היא מדויקת. היא מאפשרת לשהות ברגע הזה. זהו ציור שנוכחותו בחלל מורגשת גם ממרחק, אך עיקר כוחו מתגלה בהתבוננות קרובה.

אמנות כהנצחה אישית וציבורית

צאלה גז הי״ד היא יצירה שמבקשת להיות גשר בין האישי לציבורי. היא מתאימה לחללים פרטיים ולחללי זיכרון, לבתים שמבקשים להחזיק משמעות, ולמקומות שבהם יש רצון לתת מקום לאבל שקט. זהו ציור שאינו מכביד, אך גם אינו מתעלם. הוא מאפשר נוכחות של זיכרון בתוך החיים.

באספקלריה אנו רואים באמנות כלי לשיח. ציור זה אינו מציע פתרון, אלא פותח מרחב. מרחב שבו אפשר לזכור, לכאוב, ולהמשיך להתבונן.

נוכחות בחלל

היצירה משתלבת היטב בחללים שקטים, בחדרי עבודה, בסלונים ובמקומות שמבקשים עומק רגשי. היא אינה דקורטיבית במובן הפשוט, אך היא מחזקת את תחושת המשמעות של החלל. זהו ציור שנשאר עם הצופה גם אחרי שמסיטים את המבט.

יצירה שאינה מבקשת נוחות

זהו ציור שלא “מתאים לכל חלל”. והוא גם לא אמור.
הוא מתאים למי שמבקש אמנות עם משמעות, למי שמוכן לאפשר לכאב להיות נוכח, לא כפרובוקציה אלא כזיכרון חי.

בחלל ביתי, היצירה הופכת לנקודת התכנסות.
בחלל ציבורי או גלריסטי, היא פועלת כעדות שקטה.
זהו ציור שמחזיק סיפור, גם כשהוא אינו מסופר במילים.

אספקלריה כמרחב של אמנות וזיכרון

אספקלריה פועלת במפגש שבין אמנות, עיצוב ותודעה. אנו מציגים ומציעים יצירות שאינן רק יפות, אלא נושאות משמעות.
הציור צאלה גז הי״ד מצטרף לקו של עבודות שמתמודדות עם המציאות הישראלית והאנושית, לא מתוך סנסציה אלא מתוך אחריות.

• לצורך העניין, לקח לי חצי שנה לגשת לכתוב את הטקסט הזה, כי זה פשוט מזעזע ונשארתי בלי מילים • אז הבחירה להציג יצירה כזו היא בחירה לא פשוטה • אך היא הכרחית • כי יש זיכרונות שאי אפשר להשאיר מחוץ לשיח האמנותי ובכלל.

אספקלריה פועלת מתוך חיבור בין אמנות, תרבות ומציאות. הבחירה להציג יצירה זו היא בחירה באחריות, בזיכרון ובהתבוננות. אנו מאמינים כי אמנות יכולה לשאת סיפור מבלי לפגוע בכבודו, ולהציע מקום של שקט וזיכרון גם בתוך כאב.