עשן אדום הוא ציור מקורי שנעשה בטכניקה מעורבת של דיו וצבעי מים. עכשיו מוצע כהדפס איכותי במהדורה מוגבלת. זה ציור טעון, עוצר נשימה, שמתאר רגע מדויק. רגע של פיצוץ אלים בשדה תעופה ובמפעל מלט סמוך בתימן.

המראה החזותי הדרמטי של ענן העשן הסמיך, אדום כהה בשוליו, מתנפח אל השמיים כמו סצנה מתוך חלום או סיוט. הסביבה תעשייתית, שוממה. ועם זאת, בחזית הציור, חיי היום־יום ממשיכים כסדרם. קבוצת נשים לבושות בגדים מסורתיים, הולכות ברגל עם סלים. נראות שקטות, כמעט מנותקות מהאירוע שמתרחש מאחוריהן. הן אינן בורחות למקלט, אינן צועקות, אינן מגיבות באופן שאנו אולי מצפים. התוצאה מעוררת תחושת ניכור, פליאה, ואפילו אשמה קלה. על כך שאנו עצמנו, כצופים, נעצרים, אך הן ממשיכות.

עשן אדום שואל שאלה עמוקה ומורכבת, מה קורה כאשר האסון הופך לרקע? כיצד ממשיכים לחיות בתוך מרחב רווי באלימות, אובדן וחרדה? האם ההרגל, ההכחשה או העמידות הם פעולות הישרדות או תגובה אנושית עמוקה יותר?

המתח הזה, שבין האסון לבין השגרה, הוא לב ליבו של הציור. אז מה קורה כשמציאות של סכנה ואובדן הופכת לשגרה? איך ממשיכים ללכת, פשוטו כמשמעו, גם כשהקרקע רועדת?

עשן אדום איננו רק תיעוד, אלא פעולה אמנותית של עדות ושל שאלת מוסר. הוא קורא לצופה להתבונן מחדש, לא רק במה שרואים, אלא במה שבוחרים לא לראות

הציור נולד מתוך חקירה אישית של אמנית וארט דיירקטורית. בשפה קולנועית מובהקת, הציור משלב קומפוזיציה חזקה, קונטרסטים של צבע וחומר, ותנועה פנימית בין מוקד הסכנה לבין השגרה השבירה של החיים. השימוש בדיו מייצר קווים עזים וחדים, בעוד צבעי המים נוזלים, מתפשטים ומתערבבים באורגניות שמנכיחה את חוסר השליטה שבמציאות.

מעבר לערכו האסתטי, ההדפס פועל כעדות. זהו ציור שמעורר תגובה, שמגרה שיח מכבד על מלחמה, אדישות, הדחקה, חוסן נשי, ועל המקום שבו האמנות פוגשת את הפוליטי, את האנושי, ואת היום יומי.

ההדפס מתאים להצגה בגלריות, חללי עבודה, בתים פרטיים, מוסדות חינוך, או אוספים המבקשים לכלול יצירה המעוררת מחשבה, רגש ושיח.

עשן אדום איננו רק ציור, הוא מסמך תקופתי חזותי. הוא רגע קפוא בזמן, שמספר סיפור של חיים על רקע חורבן, ומזמין כל צופה לשאול את עצמו: מה הייתי עושה אילו אני הייתי שם