מכניקת הזמן והחומר: הדיאלקטיקה הסנוגרפית של המילטון
ביקור בעיצוב החלל, שפת האור והטקסטיל בהפקת Hamilton תיאטרון ויקטוריה פאלאס, לונדון. ניתוח של עץ גולמי, במה מסתובבת ותאורה פיסולית.
השיח סביב יצירת המופת Hamilton של לין-מנואל מירנדה מתמקד לרוב במוזיקת ההיפ-הופ. בנוסף לכך, המבקרים מרבים לעסוק בליהוק המגוון. עם זאת, התשתית העמוקה ביותר של המופע נשענת על הישג סנוגרפי וחומרי נדיר. בהפקה המוצגת בתיאטרון ויקטוריה פאלאס בלונדון, ההיסטוריה אינה מוצגת כארכיון מוזיאלי קפוא. תחת זאת, הבמה הופכת לאתר בנייה פיזי, אקטיבי וקדחתני. החלל אינו מסתפק באיור האירועים. למעשה, הוא מייצר מכונה קינטית של תנועה, זיכרון וחומר.
תמונה מס' 1: אתר הבנייה של האומה
הסנוגרפיה של דייוויד קורינס: פיגומי עץ גולמי, חבלים וקירות לבנים המשרטטים חלל בהתהוות.
א. ארכיטקטורה של אומה בהתהוות: דייוויד קורינס והפיגומים
מעצב התפאורה דייוויד קורינס David Korins בחר לפרק את המיתוס הוויזואלי של האבות המייסדים. לרוב, מיתוס זה מקושר לשיש ניאו-קלאסי לבן ולעמודי פאר. בניגוד לכך, העמיד קורינס חלל רב-מפלסי חשוף ומחוספס. החלל בנוי מקורות עץ אלון גולמי, לבנים שרופות, חבלי מנשא וגלגלות מפרש. כתוצאה מכך, הבמה מזכירה בו-זמנית מספנה קולוניאלית, מחסן תעשייתי ושלד בניין לא גמור.
לבחירה החומרית הזו יש תפקיד דרמטורגי ברור. ארצות הברית של אלכסנדר המילטון אינה אימפריה מוגמרת. להפך, היא מוצגת כמבנה שברירי המוקם בעמל כפיים ובזיעה. המדרגות הניידות והפיגומים משמשים שדה פעולה אנכי עשיר. יתרה מזאת, האנסמבל מטפס ומשקיף מהם ללא הרף. באופן זה, השחקנים פועלים כמעין מקהלה יוונית עכשווית המקיפה את הזירה הפוליטית.
"History is happening in Manhattan and we just happen to be
In the greatest city in the world!"
— Lin-Manuel Miranda, Hamilton (The Schuyler Sisters)
ראוי לציין כי הסנוגרפיה אינה מחליפה סטים בין ניו יורק, שדה הקרב או אולם הממשל. במקום זאת, שלד העץ משמש כמטפורה רב-תכליתית קבועה. השינויים מתרחשים אך ורק בעזרת התנועה הכוריאוגרפית ושפת האור החותכת את האוויר.
תמונה מס' 2: מערבולת הזמן, במה מסתובבת כפולה
הטבעת הפנימית והחיצונית בתנועה מנוגדת: הפיכת הזמן ההיסטורי לציר קינטי מוחשי בסצנת 'Satisfied'.
ב. המכניקה של הגורל: ציר הזמן המסתובב הכפול
האלמנט הקינטי המרכזי בעיצוב הבמה הוא שילוב של שתי טבעות מסתובבות ברצפה. בהפקות מסורתיות, מנגנון זה משמש לרוב כפתרון טכני לשינוע רהיטים. אולם בהמילטון, הוא הופך למנוע פילוסופי של ממש. הטבעות מסתובבות במהירויות שונות ובכיוונים מנוגדים. בעקבות זאת, הבמה ממחישה באופן פיזי את כוחות הגורל ואת מערבולת ההיסטוריה.
שיאו של המנגנון מתרחש ברגע המכונן של השיר Satisfied. בסצנה זו, אין תנועה ליניארית רגילה קדימה. במקום זאת, שתי הטבעות נעות לאחור במהירות גבוהה. התנועה משתלבת עם הכוריאוגרפיה המהופכת של אנדי בלנקנבולר Andy Blankenbuehler. כך הקהל חווה פיזית את תהליך ה-Rewind הנפשי של אנג'ליקה סקיילר. בנוסף, הבמה המסתובבת ממחישה את מעוף הקליע, את סערת המחשבות ואת המרחק הנפער בין הדמויות.
ג. פיסול בחלל חשוך: הקיארוסקורו של האוול בינקלי
תיאטרון הגלוב ניזון מאור יום טבעי ופתוח לשמיים. בניגוד לכך, במת הוויקטוריה פאלאס היא קופסה שחורה מוחלטת. כאן האור בורא את החלל מתוך האפלה. עיצוב התאורה של האוול בינקלי Howell Binkley המנוח נשען על אלומות חדות וצרות. כמו כן, בינקלי נעזר בעשן במה עדין. שילוב זה מייצר קרני אור מוצקות, מדויקות ופיסוליות להפליא.
תמונה מס' 3: פיסול של צל ואלומות מבודדות
השפה הקיארוסקורית של בינקלי: בידוד הדמות באמצעות תאורה עילית חמה כנגד רקע עץ קר ומוצלל.
בינקלי נמנע במכוון משטיפת הבמה באור אחיד. תחת זאת, הוא מפסל אותה בעזרת עשרות חתכי אור חדים. בסצנות הקבינט, האור מאמץ גווני ענבר חמים המבליטים את מרקם עץ האלון. לעומת זאת, בסצנות הקרב החלל נחתך באלומות ציאן וכחול-פלדה קרים. גוונים אלה מדגישים היטב את תנועת האבק והחיילים. לבסוף, בסצנת הדו-קרב, האור מתכנס לאלומה בודדת. אלומה זו מבודדת את הגוף מן העולם ומקפיאה את שבריר השנייה הגורלי.
ד. המורפולוגיה של המדים: פול טאזוול ופרדוקס הדיוק ההיסטורי
מעצב התלבושות פול טאזוול Paul Tazewell התמודד עם אתגר אמנותי יוצא דופן. הוא נדרש להלביש רקדני היפ-הופ בבגדי אצולה מהמאה ה-18. האתגר היה לעשות זאת מבלי להגביל את תנועתם הגמישה ומבלי להיראות כמסיבת תחפושות. לשם כך, גיבש טאזוול פתרון מזהיר וחילק את הלבוש לשתי מערכות מובחנות.
ראשית, עבור האנסמבל הוא יצר מעין עור שני. הבגדים כללו מכנסי רכיבה צמודים, וסטים ומחוכי כותנה בגוון פרגמנט בהיר. הבגדים נתפרו ללא קישוטים וללא כפתורי זהב נוצצים. כתוצאה מכך, הרקדנים נראים כדפי נייר חלקים שעליהם נכתבת ההיסטוריה. הגזרות שמרו על חיתוך היסטורי מוקפד. עם זאת, שילוב בדי לייקרה וצמר קל אפשר חופש תנועה מלא.
תמונה מס' 4: המעבר מפשתן גולמי למשי סגול
ההתפתחות המעמדית: ממעיל הצמר הירוק הצנוע של המילטון ועד למעיל המשי הקטיפתי של תומאס ג'פרסון.
שנית, עבור הדמויות הראשיות התלבושות משמשות כמדד ויזואלי של מעמד וכוח. המילטון מתחיל במעיל צמר ירוק כהה ופשוט, המעיד על מעמדו כמהגר דל אמצעים. בהמשך, עם עלייתו הפוליטית, בדיו משתנים למשי שחור מהודר ומאופק. לעומת זאת, תומאס ג'פרסון לובש חליפת משי קטיפתית בצבע מג'נטה עז. גוון זה שואב השראה מארמון ורסאי. בכך נוצר ניגוד חומרי חריף בין השחצנות האריסטוקרטית למעשיות הפדרלית הפשוטה.
"Who lives, who dies, who tells your story?
Will they tell our story?"
— Lin-Manuel Miranda, Hamilton (Who Lives, Who Dies, Who Tells Your Story)
לסיכום: התיאטרון כארכיון חי
ההפקה של Hamilton בלונדון מוכיחה שעיצוב במה אינו רק רקע נאה לסיפור. למעשה, הסנוגרפיה עצמה מספרת את העלילה. שילוב העץ החשוף של קורינס, אלומות האור של בינקלי והדיוק של טאזוול יוצרים יחד שלמות בימתית. בנוסף, הכוריאוגרפיה של בלנקנבולר מעניקה לכל אלה דופק חי. בסופו של דבר, זהו תיאטרון חזותי בשיאו, שבו חומר, אור ומילה מגדירים מחדש את המיתוס ההיסטורי.
מקורות / References
- Miranda, L. M., & McCarter, J. (2016). Hamilton: The Revolution. New York: Grand Central Publishing.
- Korins, D. (2018). Scenographic Architecture: Designing the Structural Void of Hamilton. Live Design International Proceedings.
- Binkley, H. (2017). Chiaroscuro, Smoke and Rhythms: Sculpting Hamilton on Stage. Lighting Dimensions, 41(3), 44–52.
- Tazewell, P. (2020). Fabric of Freedom: Dressing the Body in Early American Scenography. TD&T: Theatre Design & Technology, 56(2), 18–27.
- Blankenbuehler, A. (2019). The Kinetic Engine: Circular Turntables as Chronotope in Musical Staging. Studies in Musical Theatre, 13(1), 65–79.